הכשרה להתארגנות קהילתית לשינוי חברתי

סיכום הכשרת "התארגנות קהילתית לשינוי חברתי"

מנחה המפגש:

ג'אבר עסאקלה

מטרת המפגש:

  1. למידה על  גיוס, שימור והנעת מתנדבים
  2. פיתוח סולידריות חברתית בין המאבקים

התחלנו את ההכשרה בסבב היכרות בו כל אחד מהמשתתפים סיפר על עצמו ועל המאבק בו הוא לוקח חלק. נחשפנו לתחומי מאבק שונים ולאסטרטגיות שונות לפעולה (מחאה, פוליטיקה מקומית, כנסים, התאגדות, הסברה וכן הלאה). ראינו כי קשיים וסוגיות רבות משותפות לכלל המאבקים.

מהסבב עולה כי צורך עז, צמאה, לשתף ולהכיר. יש להפריד בין הניו מדיה לבין המפגש האנושי הבלתי אמצעי. הוואטסאפ והפייסבוק הם כלי  מצוין להעברת מידע, אך בשביל לקדם ולשנות את המציאות צריך קבוצה מובילה. קבוצת מצומצמת  ומחויבת. הקבוצה היא גרעין המאבק וחבריה מדברים, נפגשים ונוקטים פעולות משותפות.

השאלה איך אנחנו מייצרים קבוצה שכזו?

אם אנחנו רוצים להגיע לתוצאה אנחנו לעשות, פעולה. בשביל שהפעולה תהיה טובה ואפקטיבית צריך הזדמנות. על מנת ליצור את השינוי עלינו להאמין כי הוא אפשרי ולשכנע אחרים בהיתכנות השינוי. אם אנחנו רוצים לגייס אנשים אנחנו מוכרחים ליצור איתם יחסים מבוססים על אמון. לשם כך, צריך לשוחח איתם, לפגוש אותם, ליצור את הקשר והחיבור האישי.

בחברה האזרחית אנחנו הרבה פעמים אוהבים לדבר באמצעות כותרות גדולות וכלליות- "שוויון" "צדק" "הדתה". השאלה איך אני מעביר מסר שמגייס אנשים לפעולה ממשית?

צריך להגדיר את הבעיה בפשטות, בקצרה. במשפט בהיר. כאשר הבעיה תהיה ברורה גם הפתרון יהיה פשוט וגלוי. תהליך הגדרת הבעיה והפתרון הוא חשוב מאוד. אם אנחנו פועלים כקבוצה, אנחנו לא יכולים לתת מקום לפרשנויות שונות, לנרטיבים. לכן, חשוב שתהליך ההגדרה של הבעיה והפתרון יעשה ביחד, בשותפות. יתרון נוסף של הגדרת הבעיה והפתרון בשיחה משותפת הוא יצירת החיבור והמחויבות. כאשר הפעילים הם אלו שמגדירים את הבעיה ואת הפתרון הם חשים גם מחויבים, שותפים מלאים לתהליך. 

דוגמה:

            הבעיה: כניסה של עמותות חרדיות

            תוצאה: יציאה של עמותות חרדיות

באופן כללי, אנשים יתגייסו לפעולה רק אם אני בעצמי אדע להגדיר את הסוגיה, הסוגיה שנוגעת לאנשים, שנוגעת באזורי הכאב, בתחומי היומיום. סוגיה שקשורה לחיים שלהם. אם לא נכעיס אותם הם לא יקימו לשם כך מהספה.

הסתייגות- זה לא אומר שכל התנועה שלי סובבת סביב אותה סוגיה. לצד ההתמקדות אנחנו כל הזמן צריכים לחפש סוגיות אקטואליות נוספות. אך, להיזהר לא להתפזר ליותר מדי סוגיות.

3 עקרונות מנחים לבחירת סוגיה:

  1. קשור למטרות והערכים
  2. סוגיה קהילתית- הסוגיה קשורה לאנשים רבים ומשפיעה על חייהם, מכעיסה.
  3. סיכויי ההצלחה. אנשים זקוקים לחוויות הצלחה. (לעבודה קהילתית יש מטרה פוליטית- לשנות את יחסי הכוח בחברה). אנשים גם ככה מיואשים. אם בוחרים יעד שהסיכוי שלו הוא אפסי- אני עושה פעולה מזיקה. בנוסף, חשוב לדעת לחגוג הצלחות, לטפוח לעצמנו על השכם.

אחרי שאנחנו מגדירים ביחד את הסוגיה אנחנו גוזרים יעדים. כל פעם מטפסים שלב אחד בדרך למטרת העל- מגדירים רק יעדים שניתן להשיג אותם.

בעבודה עם פעילים המשאב הגדול והמשמעותי ביותר הוא הכעס. אנחנו צריכים להתחבר לכעס ולהעצים אותו. להתבונן באופן חיובי על הכעס. החיבור למקומות האלה של הרגש הוא מאוד מאוד משמעותי.

חשוב לזכור, זה לא רק מגייס, זה גם מפתח מנהיגות. הם מתרגלים את הכוח שלהם, את המסוגלות שלהם.

קשים ואתגרים לגיוס פעילים

שני פעילים שיתפו על קשיים בהם הם נתקלו בתהליך גיוס הפעילים.

  • במקרה אחד הם הצליחו להביא תומכים, אוהדים, רבים למפגש פעילים, אבל לא הצליחו להגדיר סוגיה משותפת. כל אחד הגיע עם האינטרסים האישיים שלו, ולא הצליחו להגדיר ולהסכים על אינטרס משותף.
  • במקרה אחר פעילה החליטה לבדה על הסוגיה ועל הפעולה, ואנשים רבים לא רצו לשתף עמה פעולה. היא התחילה לפעול לבד, ולאט לאט מעגל התומכים שלה גדל והתרחב.
  • משאבים שמקשים על פעילים לקחת חלק בפעילות הם ניידות וזמן. קשה להצליח להוציא אנשים מהעיסוקים שלהם, מהאדישות.

ניתן לראות משני המקרים הראשונים כי כדאי לנסות ולשמור על איזון, בין דיבורים וקבלת החלטות לבין התמקדות בפעולה ספציפית. לקפוץ למים זה תמיד הצעד הראשון. אנשים מצטרפים לפעולה, אז לפעמים צריך לקחת את הסיכון.

לפעמים תהיה התלבטות על איזה נושא להתמקד ואילו נושאים שמים בצד. לרוב נצטרך להתחיל מהסוגיה שסביבה יש קבוצת אנשים שרוצה לפעולה. נראה סביב איזו סוגיה יש אנשים ומוטיבציה לפעול.

כשישנו קושי לגייס פעילים אנחנו צריכים להבין מה הוא הרגש הדומיננטי שמונע מהם לפעול, שהרי בסופו של דבר אנשים מונעים מרגשות.

  1. הפחד- אלו פעולות שאנשים רבים לא עשו בחייהם. יש פחד להוביל, להשתלב, להיות מסומן.

צריך לראות איך מנתבים את הפחד לכעס. אנשים שסובלים זה לא תמיד אזור נוח עבורם להיות פעילים. 

  1. תחושת חוסר אונים וייאוש

עם אנשים שכאלו צריך לדבר על ההזדמנות. לדבר איתם על הקריטיות של המצב ועל התקווה שהוא ישתנה.

  1. בדידות

לדבר על ה"ביחד", על הכוחות המשותפים והחיוביים. להראות שיש עוד תומכים.

מי הכתובת לפתרון?

להרבה מהבעיות יש כתובת, יש גורם אחראי שביכולתו לשנות את המצב. אנחנו צריכים לאתר את אותו אדם, אחראי, שיספק לנו את הפתרון. למי צריכים להיות מופנים החיצים?

מעגלי תמיכה

אם אני לא מכירה בכלל פעילים בנושא במקום מגורי אני מתחילה מפניה ל3 אנשים, קרובים, מכרים במקום מגורי. אני שואלת כל אחד מהם אם הוא מכיר 3 אנשים, תושבים, שיכולים להיות רלוונטים למאבק. ככה מגיעה למסה מכובדת של 15 אנשים, פחות או יותר. אני קובעת פגישה עם כל ה15, סביר להניח שאצליח לגייס לגרעין הפעולה 5-3.

בפגישה הראשונה אני יוצרת שפה משותפת, אנחנו קובעים ביחד בעיה ופתרון.

בשלב הבא מתחילים לתכנן את הדרך. יש כל מיני אסטרטגיות, חלקן רועשות וחלקן שקטות. בחרו את האסטרטגיה הטובה והמתאימה ביותר לכם.

אחרי שיש את הגרעין, אנחנו צריכים לראות מה מעגלי התמיכה הקיימים, ולאילו גורמים/קבוצות/אנשים/מוסדות  יש פוטנציאל תמיכה במאבק שלנו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הציפיות שלנו מכל מעגל, ואיך מפיצים את הבשורה על מנת להגיע לכמה שיותר תומכים.

עיקר העבודה צריכה היות מופנת להפעלה של התומכים הפוטנציאליים שלנו. הבעיה שאת מרבית המשאבים משקיעים במי שנגדנו, וקודם אנחנו צריכים להשקיע במי שבעדנו.

הכי מעניין לזהות ולגלות את הכוחות הנסתרים/ השקטים שיכולים לתמוך בנו.

בנוסף להבין אילו כוחות/גורמים הם לא ברורים ואנחנו יכולים לקדם אותם לעברנו. 

אנחנו גם יכולים להיות בפועל מעט אנשים- מה שחשוב הוא שיש לנו כוח, ואנחנו משמעותיים.